זהבית, ירדן, בר, ברעם, יאיר ונריה הם בכלל זנים של חומוס

החמצה, או בשמה המוכר יותר, החומוס, היא סוג של קטניה בדומה לאפונה, סויה ופול. החמצה נקראת בשם זה על שום החומצה שהצמח מפריש מהעלים שלו, שנועדה להגן של הצמח מפני מזיקים ומפני אכילה של ידי חיות. בישראל ישנם כ-80,000 דונמים של שטחי גידול חמצה, באזור הגליל והעמקים ישנם כ-30,000 דונמים והם חלק מאזורי הגידול העיקריים המתחלקים בין עשרות חקלאים, קיבוצים ומושבים.

עיקר גידול החמצה הן למטרות המאכלים המוכרים שלנו, חומוס ופלאפל. כיום בישראל מגדלים את הזנים זהבית, ירדן, בר, ברעם, יאיר ונריה, אשר פותחו בישראל בהתאם למזג האוויר הישראלי, ואלו קרויים על שם חוקריהם או קרובי משפחתם. גידול החמצה הוא מאוד חסכוני במים וניתן לגדלה בעזרת הגשמים או בהשקיית עזר של כמויות מים מנוכות יחסית.

עונת החמצה מתחילה בסוף חודש דצמבר-תחילת ינואר ונקצרת בחודש יולי. בימים אלו ניתן לראות את שדות החמצה הירוקים מלאים בצמחים בעלי פרחים קטנים ולבנים. אלו הפרחים מהם מתפתח התרמיל, בתוך התרמיל ישנו הפרי של הקטניות ובתוכו זרעי החמצה, ישנן אוכלוסיות אשר נהנות לאכול את זרעי החמצה באופן טבעי שלהם, אותם הזרעים הירוקים יהפכו לחומים עם התיישבות הצמח לקראת הקציר.

אילנה גיגי משדה אליעזר, מוסרת לנו את המתכון המשפחתי לחומוס ביתי:
מצרכים:
1 קילו גרגרי חומוס
חצי כפית אבקת סודה לשתייה
מלח ולימון (לפי הטעם)

אופן ההכנה:
להשרות במי ברז 1 קילו גרגירי חומוס כ 24 שעות.
לבשל עם אבקת סודה לשתייה עד רכות מלאה (לפחות שעה וחצי), לטחון במעבד מזון בעוד הגרגירים חמים ביחס של 1:3 עם טחינה (מוסיפים את מי הבישול לכלי המדידה יחד עם החומוס).
מומלץ להגיש עם זרזיף שמן זית גלילי.