מושב עובדים הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", מה שעורר בעיה בשל הצורך להבחין בינה לבין העיר היהודית האחרת, בית לחם שמדרום לירושלים. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון". לפי עדויות היסטוריות התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני. ב-1906 אף נחשפו מערות קבורה מימי בית שני ביער העוטף את המושב כיום. על פי הארכאולוג אבירם אושרי, אשר חפר את האתר, בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות, ולא בית לחם שביהודה.
חלק מהתושבים מתפרנסים מחקלאות (רפת, מטעים, גידולי שדה), וחלקם מתפרנסים מפעילות תיירותית ענפה: צימרים, מסעדות, בתי קפה, תיירות חקלאית, גלריות, המושבות הטמפלריות וחוות התבלינים.
אין קליטה.
-הבית הטמפלרי הראשון במושב המציין את הכניסה הישנה למושב בתקופת קום המדינה לפני ההרחבות השונות. -מבנה בית העם הטמפלרי המשמש כבית העם והספרייה של היישוב. -המבנה המחובר למגדל המים המשמש כמזכירות היישוב. -חוות התבלינים
תלמידי היישוב לומדים בביה"ס היסודי "מרחבים" בכפר יהושוע ובתיכון "העמק המערבי", בקיבוץ יפעת. ביישוב קיימים גני ילדים ופעוטון. במסגרת החינוך הבלתי פורמלי ישנם מתנ"ס אזורי פעיל ותנועות נוער אזוריות.
